על פי החוק כל מעסיק חייב להפריש כספים לפנסיה וקרן פיצויי הפיטורים של העובד. שיעור ההפרשות לפנסיה על ידי המעסיק יהיה כ-18.5% משכר העובד, כאשר אלה מורכבים מ6% ניכוי משכר הברוטו של העובד ו12.5% הנם על חשבונו של המעסיק. כ-6.5% מהם עבור תגמולים ו6% עבור פיצויים. עובדים בשירות המדינה יהיו זכאים אף להפרשים גבוהים יותר. חשוב להבין כי אין לעובד או למעסיק את הזכות לא להפריש כספים בין המעסיק לעובד. כלומר העובד אינו יכול לוותר על ההפרשות הללו ממעסיקו וכמובן שהמעסיק אינו רשאי לנסות לתגמל את העובד בדרך אחרת כדי לחסוך בהפרשות או כדי להיפתר מהן.
מי מחליט לגבי סוג הביטוח והיכן הוא מופקד?
ברמת העיקרון העובד זכאי לבחור בעצמנו את סוג הביטוח הפנסיוני שהמעסיק שלו יפריש עבורו. כלומר: אם הוא מעדיף קרן פנסיה, ביטוח מנהלים או קופת גמל. העובד גם רשאי לבחור את הגוף הספציפי אליו יופרשו כספי הביטוח והוא זה שינהל עבורו את הכספים. בדרך כלל בארגונים גדולים החברה מביאה נציג מחברת הביטוח מטעמה לשוחח עם העובדים ולשכנע אותם לעבוד עם אותה חברת ביטוח שהחברה גם ככה עובדת מולה ויותר קל לה לעבוד מול גוף אחד, אולם זה לא מקנה לה הטבות וכי על המעסיק בכל מקרה להפריש את אחוזי החובה משכר העובד אלא אם כן יש הסכם קיבוצי או חוזה כלשהו המחייב את המעסיק לתשלומים גבוהים יותר.
מי זכאי להפרשי פנסיה?
אנו חיים במציאות שבה יש הרבה חבר'ה צעירים שהולכים לעבוד גם לאחר שעות הלימודים בבית הספר, לפני הצבא, במהלך הצבא וכו'. חובת המעסיק להפריש לעובד לפנסיה חלה עליו בהעסקת עובדים מגיל 20 ומעלה לנשים וגיל 21 ומעלה לגברים. על העובדים הצעירים להיות בעלי וותק של לפחות 6 חודשי עבודה ומעל הגיל המדובר כדי להיות זכאים לפנסיה. עובדים שכבר מחזיקים בחשבון פנסיה פעיל שהופקדו אליו כספים באופן רציף גם בתקופה שבה לא עבדו לפני שמצאו את העבודה החדשה או במעבר בין העבודות – יהיו זכאים לפנסיה מהיום הראשון בעבודתם החדשה. עובדים שלא הופרשו עבורם כספים לחשבון הפנסיה במשך 5 חודשים רצופים יהפכו את החשבון ללא פעיל. כספי הפנסיה שהופקדו עבור העובדים יהיו עדיין של העובדים ויוכלו למשוך אותם אולם הם כבר ייחשבו חסרי כיסוי ביטוחי ולכן יקבלו הפרשות מהמעסיק שלהם רק לאחר 6 חודשי וותק.
