בשנים האחרונות, ובמיוחד בתקופת הקורונה, פוטרו לא מעט שכירים ממקום עבודתם, והמצב הכלכלי הביא לגלי פיטורים נרחבים בענפים השונים. חלק מהמעסיקים מערימים קשיים על עובדים שפוטרו או התפטרו והם מסרבים לשלם להם פיצויי פיטורין המגיעים לעובד על פי חוק, ובתי הדין עמוסים בתביעות בתחום זה.
פיצויי פיטורין הם תשלום שכל מעסיק חייב לשלם לעובד מפוטר, ובמקרים מסוימים גם לעובד המחליט להתפטר. הזכאות לקבלת פיצויי פיטורין מהמעסיק מותנית בקיומם של שני תנאים מרכזיים: תקופת עבודה מינימלית כפי שנקבע בחוק וסיום יחסי העבודה בנסיבות המוכרות בחוק. החל משנת 2008 החוק מחייב את כלל המעסיקים במשק הישראלי להפריש חלק מפיצויי הפיטורין לביטוח הפנסיוני של העובדים, אך בהסכמת העובדים המעסיק יכול להפריש את מלוא הפיצויים לקופת גמל או לביטוח הפנסיוני על פי ההסדר שנקבע בסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורין.
עובד שהמעסיק שלו הפריש את מלוא הפיצויים לביטוח הפנסיוני או לקופת גמל מיוחדת לא זכאי לפיצוי נוסף מהמעסיק בעת סיום עבודתו. אם המעסיק בחר להפריש רק חלק מהפיצויים לביטוח הפנסיוני או לקופת גמל, העובד זכאי לקבל מהמעסיק שלו את החלק היחסי מפיצויי הפיטורין שלא הופרשו.
מהי ההגדרה של פיצויי פיטורין ומי זכאי לפיצוי?
ההגדרה הרשמית של פיצויי פיטורין (מכונה גם פיצויי פיטורים) היא תשלום לעובד עם סיום עבודתו, בדרך כלל על רקע פיטוריו, ומטרת הפיצוי היא לחפות על אובדן מקור ההכנסה והפרנסה של העובד. בפקודת מס הכנסה נקבע כי פיצויי הפיטורים יהיו חלק ממענק הפרישה הכולל תשלומים נוספים כאשר העובד מפסיק לעבוד אצל המעסיק.
חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, מסדיר את נושא תשלום הפיצויים לעובדים, עם השנים החוק עבר מספר שינויים ועדכונים, וכיום חלה חובה על כל המעסיקים להפריש פיצויי פיטורין לעובדים באמצעות הפרשה לביטוח הפנסיוני או לקופת גמל מיוחדת.
כדאי לדעת כי הזכות לקבלת פיצויי פיטורין עוגנה בסעיף 1 לחוק, החוק קובע כי מי שעבד שנה אחת ברציפות, ועובד עונתי שעבד שנתיים ברציפות (שתי עונות) – אצל אותו המעסיק או במקום עבודה אחד ופוטר מעבודתו, יהיה זכאי לקבל מהמעסיק שלו פיצויי פיטורין.
כאמור, הזכאות לפיצויי פיטורין נקבעה בחוק וחלה רק אם מתקיימים שני תנאים מרכזיים:
- תקופת עבודה מינימלית רצופה.
- סיום יחסי עבודה בנסיבות המוכרות על ידי החוק.
מהי ההגדרה של רציפות בעבודה?
התנאי הראשון שנקבע בחוק פיצויי פיטורים הוא תקופת עבודה מינימלית רצופה. על פי ההגדרה של רציפות בעבודה רק עובדים העומדים בתנאים הבאים זכאים לקבל פיצויי פיטורים מהמעסיק שלהם:
- עובדים המועסקים אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה במשך שנה אחת ברציפות.
- עובדים עונתיים המועסקים אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה במהלך שני עונות בשתי שנים רצופות. במילים אחרות, עובדים שעבדו שתי תקופות של לפחות 60 ימי עבודה במהלך שלושה חודשים רצופים בשנה.
ראוי לציין כי עובד שפוטר על ידי המעסיק שלו לפני תום שנת העבודה הראשונה יהיה זכאי לפיצויי פיטורים מאחר ורואים במקרה זה כאילו העובד פוטר מתוך כוונת תחילה של המעסיק להימנע מתשלום הפיצוי לעובד.
מתי כדאי להיעזר בשירותי עו"ד לענייני עבודה?
מומלץ לפנות לשירותיו המקצועיים של עורך דין לענייני עבודה בכל מצב שבו מקופחים במקום העבודה או בסיטואציה שלא בטוחים מהן הזכויות המגיעות לעובד על פי חוק. המקרים העיקריים בהם כדאי לפנות לעורך דין מקצועי ומנוסה לדיני עבודה הם פיטורים ממקום העבודה, אי תשלום פיצויי פיטורין מהמעסיק, זכויות שהופרו בנושא הפיצויים, פיטורין ללא פיצויים של נשים בהריון, אי תשלום פיצויים עקב יחסי עובד – מעביד, אי תשלום פיצויים עקב החלפת המעסיק, הרעה בתנאי העבודה, התפטרות על רקע של מצב בריאותי, העתקת מקום מגורים, שהייה במקלט לנשים מוכות, פשיטת רגל של המעסיק, תשלום פיצויים המגיע לשאיריו של עובד שנפטר ועוד.
האם חוק ההתיישנות חל על תביעות פיצויים?
חשוב לדעת כי יש תקופת התיישנות להגשת תביעה בגין פיצויי פיטורין מהמעסיק, תקופת ההתיישנות שנקבעה היא 7 שנים ממועד הפיטורים על ידי המעסיק.
כמה זמן צפוי להימשך התהליך?
ההליך המשפטי בתיקים העוסקים בזכאות לפיצויי פיטורין עשוי להימשך זמן רב, בדרך כלל כשנתיים. עם זאת, בעזרת עורך דין מקצועי לדיני עבודה אפשר לסיים את ההליך בשלב מוקדם יותר באמצעות הליכי פשרה.
היכן מגישים תביעה בגין פיצויי פיטורין?
תביעה בגין פיצויי פיטורים מגישים רק במזכירות של בית הדין לעבודה, באזור שבו העבודה בוצעה. מומלץ להגיש את התביעה רק לאחר ייעוץ עם עורך דיני מנוסה, ובמקרים רבים עדיף להיות מיוצג על ידו בבית הדין לדיני עבודה.
